תוכן

רפא) למה העש"ה שמקודם החטא בבחינת עצה"ד טו"ר, מאחר שהיתה כבר באצילות.
הגם שבחינה השלישית בע"ש בין הערבים, היו כבר כל העשיה באצילות פב"פ עם היצירה, שהיה אז בחינת ז"א, עכ"ז כלפי חול היה זה עוד בבחינת אב"א. והוא כי אין העשיה יכולה להתברר כולה עד בחינת פב"פ, כי אם ע"י המ"ן דמלכות. וכל הבירורים שנעשו אז, היו רק על מ"ן דאמא בלבד. פירוש, כי עיקר כל התיקון שנעשה בעולם האצילות, היה ענין הגניזה דמלכות ברדל"א, שע"כ גם בעת ירידת ה"ת לפה, אינה למלכות, רק ליסוד דמלכות, הנכללת עם מלכות דאמא. ועי"ז נשמרים המוחין שלא יתפשטו למטה מפרסא. אמנם זהו ג"כ סבה, שהל"ב האבן אינם יכולים לקבל שום תיקון במשך הגניזו דמלכות, להיותם בחינת ל"ב המלכיות של הז"ת דנקודים. וע"כ למ"ן דנוקבא הן צריכים, והיא גנוזה ברדל"א, ואין עליה זווג מטרם גמר התיקון. ולכן עולם העשיה שהיא בחינת מלכות, לא יכלה להתברר מבחינת מ"ן דאמא, רק הד"ר שלה. אבל הז"ת שלה קבלו אז רק הארת אחוריהם ביתה מאמא. כלומר, שאור אמא היה מסתיר את האחורים אלו דעשיה שלא נבררו, שלא יהיה בהם אחיזה אל החיצונים, שה"ס התיקון של אב"א ופניהם מגולים כלפי חוץ. ונמצא שבאחורים אלו דעשיה, נאחזים כל הקליפות דל"ב האבן, אלא אור אמא שומר עליהם מפני החיצונים. וכן היה בבחינה השלישית דע"ש בין הערבים, שע"י אור השבת ששמר על העשיה יכלה לעלות כולה לאצילות בקומה שוה עם היצירה. אמנם עוד היה נשאר האחורים שלה בלי בירור, והקליפות עוד אחוזים שם בין הדבקים. הרי שהגם שכבר היה העשיה בעולם אצילות, מ"מ עוד היה בה טו"ר. היינו השורש של ל"ב האבן שאינו נברר אלא על המ"ן של המלכות, שזה יהיה רק לע"ל בעת שתתגלה המלכות ממקום הרדל"א. (א' תתק"כ ד"ה ואע"פ).